א
Я туда уехала
Size: a a a
2020 January 21
א
Если снег бомбанет, поеду раньше зато домой
نน
Если пойдёт снег, то боюсь из города уже будет не уехать
نน
Общественный транспорт естественно сразу прекращает работать
M
Общественный транспорт естественно сразу прекращает работать
На вертолете
IL
א
Если пойдёт снег, то боюсь из города уже будет не уехать
Узнать бы заранее ЭХХ
IL
Следи за ситуацией по каналу Погода
s
Общественный транспорт естественно сразу прекращает работать
Как то поезд пустили в шабат из за снега
s
Вот вам град
M
Еба боба
M
ביותר
M
גלית דיסטל אטבריאן כותבת:
באחד מטוריו האחרונים טען העיתונאי עמית סגל שקיימות כיום שתי דתות פעילות בישראל: דת "רק ביבי" ודת "רק לא ביבי". תומכיו המובהקים של נתניהו, כמו מתנגדיו המובהקים, נגועים - לפי המשוואה הזו - באדיקות דתית, מבוססת רגש, לא רציונלית ונטולת היגיון תועלתני.
ההשוואה הזו הזכירה לי את אחד מרגעי השיא של סגל בחברת החדשות: כשתמלילי החקירות של איתן כבל הופצו לראשונה, כולם השוו בינם לבין תיק 2000, כיוון שגם במקרה של כבל וגם במקרה של נתניהו, מי שישב מולם ודן איתם על סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" היה נוני מוזס.
אבל סגל הבין שמה שבאמת צריך להטריד כל אזרח ישראלי שחרד לשלטון החוק, הוא השוואה בין חקירת כבל לתיק 4000. בתיק 4000, המשטרה והפרקליטות נאלצו לגייס עדי מדינה, לטלטל אותם, לערער אותם, לחלץ מהם עדויות בדרכים מפוקפקות, לחבר באופן מאולץ את דבריו של עד א' לדבריו של עד ב' כדי להצביע באופן נסיבתי וקלוש על איזה שוחד תקדימי שמעולם לא התקיים.
במקרה של כבל, לעומת זאת, יושב האדם עצמו מול חוקריו וכמעט מגיש להם במו פיו, ללא צורך בשום עדי מדינה או נסיבתיות שתלויה בדמיונו הסביר (כן או לא) או המידתי (כן או לא) של היועמ"ש, את הדיל בינו לבין מוזס.
סגל תהה בעקבות כך, כיצד זה יכול להיות שבמקרה הקל של כבל, שבו הסיקור החיובי ברור ומוכח, המשטרה סגרה את התיק, בעוד שבמקרה של נתניהו, כשאין שום תמליל חקירה שמערב ישירות את נתניהו ואין שום הוכחה לסיקור חיובי - הפרקליטות החליטה על העמדה לדין.
התהייה הזאת של סגל מובילה ישירות אל מה שהולך ומצטייר לדעת רבים כמו סדנת התפירה ברחוב סלאח א־דין, שפועליה החרוצים עמלו להפיל את מנהיג הימין באמצעים פסולים כמו אכיפה סלקטיבית. אם הרושם הזה נכון, הרי שהתמיכה בנתניהו היא הכל חוץ מפולחן דתי, אלא הכרח תבוני, שלא לומר חובה אזרחית של כל ישראלי שמעוניין להמשיך לחיות במדינה דמוקרטית.
אז מדוע מדובר בכל זאת ב"דת"? לפי ההסבר של סגל, אם נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה, יש להיערך לכך ולבדוק חלופות אחרות. ההבדל בין "הגישה הפולחנית" של תומכי נתניהו לבין "הגישה התבונית" שסגל מציע, הוא הבדל תועלתני במהותו.
אבל איזו משילות ימנית יכולה לצמוח אחרי נתניהו, בהנחה שההפיכה תצליח? ומדוע אנשים שאינם נמנים עם מאמיניה של הכנסייה הביביפטיסטית, כמו פרופ' רות גביזון או פרופ' דניאל פרידמן, זועקים נגד ההפיכה כאחרוני המאמינים? והחשוב מכל - כמה תועלת תהיה בממשלה הימנית הבאה, בהנחה שהמחנה הלאומי יעלים עין מהעובדה שראש ממשלה פונה בכוח מלשכתו רק בגלל עמדותיו הפוליטיות?
הדבר התבוני ביותר, התועלתני ביותר והמוסרי ביותר הוא להילחם בהפיכה השלטונית שבקיומה אתם משוכנעים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא בקלפי. זהו טקס הפולחן היחיד בדת הזאת, שמאמינה בריבונות העם. לדת הזאת קוראים דמוקרטיה.
באחד מטוריו האחרונים טען העיתונאי עמית סגל שקיימות כיום שתי דתות פעילות בישראל: דת "רק ביבי" ודת "רק לא ביבי". תומכיו המובהקים של נתניהו, כמו מתנגדיו המובהקים, נגועים - לפי המשוואה הזו - באדיקות דתית, מבוססת רגש, לא רציונלית ונטולת היגיון תועלתני.
ההשוואה הזו הזכירה לי את אחד מרגעי השיא של סגל בחברת החדשות: כשתמלילי החקירות של איתן כבל הופצו לראשונה, כולם השוו בינם לבין תיק 2000, כיוון שגם במקרה של כבל וגם במקרה של נתניהו, מי שישב מולם ודן איתם על סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" היה נוני מוזס.
אבל סגל הבין שמה שבאמת צריך להטריד כל אזרח ישראלי שחרד לשלטון החוק, הוא השוואה בין חקירת כבל לתיק 4000. בתיק 4000, המשטרה והפרקליטות נאלצו לגייס עדי מדינה, לטלטל אותם, לערער אותם, לחלץ מהם עדויות בדרכים מפוקפקות, לחבר באופן מאולץ את דבריו של עד א' לדבריו של עד ב' כדי להצביע באופן נסיבתי וקלוש על איזה שוחד תקדימי שמעולם לא התקיים.
במקרה של כבל, לעומת זאת, יושב האדם עצמו מול חוקריו וכמעט מגיש להם במו פיו, ללא צורך בשום עדי מדינה או נסיבתיות שתלויה בדמיונו הסביר (כן או לא) או המידתי (כן או לא) של היועמ"ש, את הדיל בינו לבין מוזס.
סגל תהה בעקבות כך, כיצד זה יכול להיות שבמקרה הקל של כבל, שבו הסיקור החיובי ברור ומוכח, המשטרה סגרה את התיק, בעוד שבמקרה של נתניהו, כשאין שום תמליל חקירה שמערב ישירות את נתניהו ואין שום הוכחה לסיקור חיובי - הפרקליטות החליטה על העמדה לדין.
התהייה הזאת של סגל מובילה ישירות אל מה שהולך ומצטייר לדעת רבים כמו סדנת התפירה ברחוב סלאח א־דין, שפועליה החרוצים עמלו להפיל את מנהיג הימין באמצעים פסולים כמו אכיפה סלקטיבית. אם הרושם הזה נכון, הרי שהתמיכה בנתניהו היא הכל חוץ מפולחן דתי, אלא הכרח תבוני, שלא לומר חובה אזרחית של כל ישראלי שמעוניין להמשיך לחיות במדינה דמוקרטית.
אז מדוע מדובר בכל זאת ב"דת"? לפי ההסבר של סגל, אם נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה, יש להיערך לכך ולבדוק חלופות אחרות. ההבדל בין "הגישה הפולחנית" של תומכי נתניהו לבין "הגישה התבונית" שסגל מציע, הוא הבדל תועלתני במהותו.
אבל איזו משילות ימנית יכולה לצמוח אחרי נתניהו, בהנחה שההפיכה תצליח? ומדוע אנשים שאינם נמנים עם מאמיניה של הכנסייה הביביפטיסטית, כמו פרופ' רות גביזון או פרופ' דניאל פרידמן, זועקים נגד ההפיכה כאחרוני המאמינים? והחשוב מכל - כמה תועלת תהיה בממשלה הימנית הבאה, בהנחה שהמחנה הלאומי יעלים עין מהעובדה שראש ממשלה פונה בכוח מלשכתו רק בגלל עמדותיו הפוליטיות?
הדבר התבוני ביותר, התועלתני ביותר והמוסרי ביותר הוא להילחם בהפיכה השלטונית שבקיומה אתם משוכנעים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא בקלפי. זהו טקס הפולחן היחיד בדת הזאת, שמאמינה בריבונות העם. לדת הזאת קוראים דמוקרטיה.
نน
Misha
גלית דיסטל אטבריאן כותבת:
באחד מטוריו האחרונים טען העיתונאי עמית סגל שקיימות כיום שתי דתות פעילות בישראל: דת "רק ביבי" ודת "רק לא ביבי". תומכיו המובהקים של נתניהו, כמו מתנגדיו המובהקים, נגועים - לפי המשוואה הזו - באדיקות דתית, מבוססת רגש, לא רציונלית ונטולת היגיון תועלתני.
ההשוואה הזו הזכירה לי את אחד מרגעי השיא של סגל בחברת החדשות: כשתמלילי החקירות של איתן כבל הופצו לראשונה, כולם השוו בינם לבין תיק 2000, כיוון שגם במקרה של כבל וגם במקרה של נתניהו, מי שישב מולם ודן איתם על סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" היה נוני מוזס.
אבל סגל הבין שמה שבאמת צריך להטריד כל אזרח ישראלי שחרד לשלטון החוק, הוא השוואה בין חקירת כבל לתיק 4000. בתיק 4000, המשטרה והפרקליטות נאלצו לגייס עדי מדינה, לטלטל אותם, לערער אותם, לחלץ מהם עדויות בדרכים מפוקפקות, לחבר באופן מאולץ את דבריו של עד א' לדבריו של עד ב' כדי להצביע באופן נסיבתי וקלוש על איזה שוחד תקדימי שמעולם לא התקיים.
במקרה של כבל, לעומת זאת, יושב האדם עצמו מול חוקריו וכמעט מגיש להם במו פיו, ללא צורך בשום עדי מדינה או נסיבתיות שתלויה בדמיונו הסביר (כן או לא) או המידתי (כן או לא) של היועמ"ש, את הדיל בינו לבין מוזס.
סגל תהה בעקבות כך, כיצד זה יכול להיות שבמקרה הקל של כבל, שבו הסיקור החיובי ברור ומוכח, המשטרה סגרה את התיק, בעוד שבמקרה של נתניהו, כשאין שום תמליל חקירה שמערב ישירות את נתניהו ואין שום הוכחה לסיקור חיובי - הפרקליטות החליטה על העמדה לדין.
התהייה הזאת של סגל מובילה ישירות אל מה שהולך ומצטייר לדעת רבים כמו סדנת התפירה ברחוב סלאח א־דין, שפועליה החרוצים עמלו להפיל את מנהיג הימין באמצעים פסולים כמו אכיפה סלקטיבית. אם הרושם הזה נכון, הרי שהתמיכה בנתניהו היא הכל חוץ מפולחן דתי, אלא הכרח תבוני, שלא לומר חובה אזרחית של כל ישראלי שמעוניין להמשיך לחיות במדינה דמוקרטית.
אז מדוע מדובר בכל זאת ב"דת"? לפי ההסבר של סגל, אם נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה, יש להיערך לכך ולבדוק חלופות אחרות. ההבדל בין "הגישה הפולחנית" של תומכי נתניהו לבין "הגישה התבונית" שסגל מציע, הוא הבדל תועלתני במהותו.
אבל איזו משילות ימנית יכולה לצמוח אחרי נתניהו, בהנחה שההפיכה תצליח? ומדוע אנשים שאינם נמנים עם מאמיניה של הכנסייה הביביפטיסטית, כמו פרופ' רות גביזון או פרופ' דניאל פרידמן, זועקים נגד ההפיכה כאחרוני המאמינים? והחשוב מכל - כמה תועלת תהיה בממשלה הימנית הבאה, בהנחה שהמחנה הלאומי יעלים עין מהעובדה שראש ממשלה פונה בכוח מלשכתו רק בגלל עמדותיו הפוליטיות?
הדבר התבוני ביותר, התועלתני ביותר והמוסרי ביותר הוא להילחם בהפיכה השלטונית שבקיומה אתם משוכנעים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא בקלפי. זהו טקס הפולחן היחיד בדת הזאת, שמאמינה בריבונות העם. לדת הזאת קוראים דמוקרטיה.
באחד מטוריו האחרונים טען העיתונאי עמית סגל שקיימות כיום שתי דתות פעילות בישראל: דת "רק ביבי" ודת "רק לא ביבי". תומכיו המובהקים של נתניהו, כמו מתנגדיו המובהקים, נגועים - לפי המשוואה הזו - באדיקות דתית, מבוססת רגש, לא רציונלית ונטולת היגיון תועלתני.
ההשוואה הזו הזכירה לי את אחד מרגעי השיא של סגל בחברת החדשות: כשתמלילי החקירות של איתן כבל הופצו לראשונה, כולם השוו בינם לבין תיק 2000, כיוון שגם במקרה של כבל וגם במקרה של נתניהו, מי שישב מולם ודן איתם על סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות" היה נוני מוזס.
אבל סגל הבין שמה שבאמת צריך להטריד כל אזרח ישראלי שחרד לשלטון החוק, הוא השוואה בין חקירת כבל לתיק 4000. בתיק 4000, המשטרה והפרקליטות נאלצו לגייס עדי מדינה, לטלטל אותם, לערער אותם, לחלץ מהם עדויות בדרכים מפוקפקות, לחבר באופן מאולץ את דבריו של עד א' לדבריו של עד ב' כדי להצביע באופן נסיבתי וקלוש על איזה שוחד תקדימי שמעולם לא התקיים.
במקרה של כבל, לעומת זאת, יושב האדם עצמו מול חוקריו וכמעט מגיש להם במו פיו, ללא צורך בשום עדי מדינה או נסיבתיות שתלויה בדמיונו הסביר (כן או לא) או המידתי (כן או לא) של היועמ"ש, את הדיל בינו לבין מוזס.
סגל תהה בעקבות כך, כיצד זה יכול להיות שבמקרה הקל של כבל, שבו הסיקור החיובי ברור ומוכח, המשטרה סגרה את התיק, בעוד שבמקרה של נתניהו, כשאין שום תמליל חקירה שמערב ישירות את נתניהו ואין שום הוכחה לסיקור חיובי - הפרקליטות החליטה על העמדה לדין.
התהייה הזאת של סגל מובילה ישירות אל מה שהולך ומצטייר לדעת רבים כמו סדנת התפירה ברחוב סלאח א־דין, שפועליה החרוצים עמלו להפיל את מנהיג הימין באמצעים פסולים כמו אכיפה סלקטיבית. אם הרושם הזה נכון, הרי שהתמיכה בנתניהו היא הכל חוץ מפולחן דתי, אלא הכרח תבוני, שלא לומר חובה אזרחית של כל ישראלי שמעוניין להמשיך לחיות במדינה דמוקרטית.
אז מדוע מדובר בכל זאת ב"דת"? לפי ההסבר של סגל, אם נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה, יש להיערך לכך ולבדוק חלופות אחרות. ההבדל בין "הגישה הפולחנית" של תומכי נתניהו לבין "הגישה התבונית" שסגל מציע, הוא הבדל תועלתני במהותו.
אבל איזו משילות ימנית יכולה לצמוח אחרי נתניהו, בהנחה שההפיכה תצליח? ומדוע אנשים שאינם נמנים עם מאמיניה של הכנסייה הביביפטיסטית, כמו פרופ' רות גביזון או פרופ' דניאל פרידמן, זועקים נגד ההפיכה כאחרוני המאמינים? והחשוב מכל - כמה תועלת תהיה בממשלה הימנית הבאה, בהנחה שהמחנה הלאומי יעלים עין מהעובדה שראש ממשלה פונה בכוח מלשכתו רק בגלל עמדותיו הפוליטיות?
הדבר התבוני ביותר, התועלתני ביותר והמוסרי ביותר הוא להילחם בהפיכה השלטונית שבקיומה אתם משוכנעים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא בקלפי. זהו טקס הפולחן היחיד בדת הזאת, שמאמינה בריבונות העם. לדת הזאת קוראים דמוקרטיה.
Многобукаф
Кто это пропагандисткий кал ваще читает
Кто это пропагандисткий кал ваще читает
M
Многобукаф
Кто это пропагандисткий кал ваще читает
Кто это пропагандисткий кал ваще читает
Кто будет готовить сикум?
M
И где Артур?
ZT
Misha
Кто будет готовить сикум?
Призывает религиозных голосовать за мессию, за Биби
M
Призывает религиозных голосовать за мессию, за Биби
А ну так, брур бляьь
نน
Misha
Кто будет готовить сикум?
Он нафиг никому не нужен
IL
